הפרעה דו-קוטבית (מאניה דיפרסיה)

הפרעה דו-קוטבית, הידועה גם כמאניה-דפרסיה, היא מחלה נפשית שגורמת לתנודות חריגות במצבי הרוח, במרץ, וביכולתו של החולה לתפקד. בשונה ממצבי-הרוח המשתנים הרגילים שיש לכולנו, התסמינים (סימפטומים) של ההפרעה הדו-קוטבית הם חריפים. הם יכולים להביא לידי פגיעה במערכות יחסים, לביצועים לקויים בעבודה או בלימודים, ואפילו להתאבדות. אבל יש חדשות טובות: ניתן לטפל בהפרעה דו-קוטבית; אנשים שחולים במחלה יכולים לנהל חיים מלאים ופוריים.

בארה"ב, יותר משני מיליון מבוגרים (בערך אחוז אחד מהאוכלוסייה שמעל גיל 18), בכל שנה נתונה, סובלים מהפרעה דו-קוטבית. בדרך-כלל, המחלה מתפתחת בגיל ההתבגרות המאוחר או בגיל הבגרות המוקדמת. חלק מהאנשים חווים את התסמינים הראשונים במהלך הילדות ואחרים מפתחים אותם בשלב מאוחר בחייהם. לעיתים קרובות לא מזוהה המחלה ואנשים סובלים ממנה במשך שנים עד שהם מאובחנים ומטופלים כראוי. כמו סכרת או מחלות-לב, הפרעה דו-קוטבית היא מחלה לטווח ארוך ויש צורך להתמודד איתה בזהירות במהלך חייו של המטופל.

"מאניה-דפרסיה מעוותת מצבי-רוח ומחשבות, מסיתה להתנהגויות איומות, הורסת את הבסיס למחשבה רציונאלית ולעיתים יותר מידי קרובות שוחקת את התשוקה והרצון לחיות. זוהי מחלה שמקורותיה ביולוגיים, אבל מורגשת פסיכולוגית בחוויה שלה, מחלה שהיא מיוחדת בעונג שהיא עשוי להסב והיכולת להיוועץ, אך גם כזו שמביאה עמה ייסורים בלתי-נסבלים ולעיתים גם התאבדות.
אני ברת-מזל שלא נפטרתי ממחלתי, ברת-מזל שקיבלתי את הטיפול הרפואי האפשרי הטוב ביותר, וברת-מזל שיש לי את החברים, העמיתים והמשפחה שיש לי
".
(קיי רדפילד ג'יימיסון, 1995)


מהם התסמינים של ההפרעה הדו-קוטבית?

הפרעה דו-קוטבית גורמת לתנודות חריפות במצבי-הרוח, ממצב מאוד מרומם או נרגז ועצבני למצב עצוב ותחושת חוסר-תקווה, לחילופין, לעיתים עם מצבי-רוח רגילים ביניהם. שינויים חריפים באנרגיה ובהתנהגות מתרחשים יד-ביד עם שינויים אלה במצבי-הרוח. משך הזמן של מצבי-הרוח הטובים או הרעים נקרא אפיזודה של מניה או דפרסיה.

סימנים ותסמינים לאפיזודה של מאניה כוללים:
• מרץ מוגבר, פעלתנות וחוסר-מנוחה
• מצב-רוח טוב בהגזמה, אופוריה
• רגזנות יתר ואי-שקט
• מחשבות מתרוצצות ודיבור מאוד מהיר, קפיצה מרעיון אחד למשנהו
• חוסר ריכוז
• צורך במעט מאוד שינה
• אמונה לא מציאותית בכוחות או יכולות של החולה עצמו
• שיפוט לקוי
• בולמוס בזבוז
• התנהגות שונה מהרגיל לפרק זמן מתמשך
• דחף מיני מוגבר
• שימוש בסמים, בעיקר קוקאין, אלכוהול וכדורי שינה
• התנהגות פרובוקטיבית, מתפרצת. או תוקפנית
• הכחשה שמשהו לא בסדר

אפיזודה של מאניה מוגדרת אם קיים מצב-רוח מרומם ביחד עם שלושה או יותר מהתסמינים האחרים הנ"ל במשך רוב היום, כמעט בכל יום, למשך שבוע או יותר. אם מצב-הרוח הוא רגזני, צריכים להופיע ארבעה תסמינים נוספים.

סימנים ותסמינים של אפיזודה של דיכאון כוללים:
• מצב-רוח מתמשך של עצבות, חרדה, או ריקנות
• תחושות של חוסר-תקווה או פסימיות
• תחושות אשמה, חוסר-חשיבות או חוסר-אונים
• אבדן התעניינות או הנאה בפעילויות שהחולה נהנה מהן קודם, כולל מין
• ירידה באנרגיה, תחושת עייפות או תחושה של האטה מוטורית
• קושי להתרכז, לזכור, לקבל החלטות
• חוסר-מנוחה או עצבנות
• שינה מרובה או חוסר-שינה
• שינוי בתיאבון ו/או שינוי בלתי-רצוני במשקל
• כאב כרוני או תסמין גופני אחר שלא נגרם ממחלה פיזית או מפציעה
• מחשבות על מוות או התאבדות או ביצוע ניסיונות התאבדות


אפיזודה של דיכאון מאובחנת אם חמישה או יותר מהתסמינים נמשכים רוב היום, כמעט כל יום, למשך שבועיים או יותר.

דרגה מתונה של מאניה נקראת היפומאניה. היפומאניה יכולה לגרום הרגשה טובה למי שחווה אותה, ואפילו להיות משוייכת לתפקוד טוב וליעילות מוגברת. לכן, אפילו כשבני משפחה וחברים לומדים לזהות את התנודות במצבי-הרוח כהפרעה דו-קוטבית אפשרית, החולה עשוי להכחיש שמשהו לא בסדר. בלי טיפול מתאים, היפומאניה יכולה להפוך למאניה חמורה אצל חלק מהאנשים או להפוך לדפרסיה.

אפיזודות חריפות של מאניה יכולות לכלול תסמינים של פסיכוזה (או תסמינים פסיכוטיים). תסמינים פסיכוטיים כוללים הזיות (של שמיעה, ראיה, או הרגשה בנוכחות של מישהו שלא נמצא שם) ומחשבות שווא (אמונות מוטעות אשר אינן מושפעות ממחשבה הגיוניות או שלא מוסברות ע"י רעיונות תרבותיים רגילים ושלא ניתן לשכנע שאינן נכונות). תסמינים פסיכוטיים בהפרעה דו קוטבית נוטים להתאים למצב-הרוח. לדוגמא, מחשבות שווא של גדוּלה, כמו להאמין שהחולה הנו ראש הממשלה או שיש לו כוחות מיוחדים או הון עתק, עלולות להתרחש במהלך מאניה. בדומה, מחשבות שווא לגבי אשמה או חוסר-ערך, כמו שהחולה יאמין שהוא פשט רגל ועני, או ביצע פשע נורא, עלולים להתרחש במהלך דפרסיה. אנשים עם הפרעה דו-קוטבית שיש להם את התסמינים האלה לעיתים מאובחנים בטעות כחולי סכיזופרניה, שהינה מחלה נפשית חמורה נוספת.

יכול לעזור לנו להסתכל על מצבי-הרוח כספקטרום או כעל טווח רציף. בקצה אחד דיכאון, מעליו יש דיכאון מתון – אז יש מצב-רוח ירוד, שאנשים לפעמים קוראים "בלוז" כשהוא קצר-טווח, אבל הוא נקרא "דיסטימיה" כשזה מצב כרוני – אח"כ יש מצב-רוח רגיל או מאוזן, מעליו יש היפומאניה (מאניה מתונה עד בינונית), ואח"כ מאניה חמורה. בהפרעה דו קוטבית התנודות הן בין שני המצבים הקיצוניים של דיכאון ומאניה או היפומניה. בתקופות שבין האפיזודות יתכנו כל שאר מצבי הרוח. תקופות אלה יכולות להימשך גם שנים.

אצל חלק מהאנשים, תסמינים למאניה ולדיכאון יכולים להתרחש ביחד, במה שנקרא מצב דו-קוטבי מעורב. תסמינים למצב מעורב לעיתים כוללים חרדה, שינה בעייתית, שינויים בתיאבון, פסיכוזה, ומחשבות אובדניות. החולה יכול לחוות מצב-רוח מאוד ירוד וחסר-תקווה, ובאותה עת להרגיש נמרץ מאוד.


אבחון של הפרעה דו-קוטבית


כמו כל מחלה נפשית אחרת, הפרעה דו-קוטבית לא ניתנת לזיהוי בצורה פיזיולוגית, כמו באמצעות בדיקת-דם או סריקה של המוח. לכן, דיאגנוזה של הפרעה דו-קוטבית נעשית על בסיס התסמינים שהוזכרו לעיל, היסטוריית המחלה, וכשיש – גם היסטוריה משפחתית. הקריטריונים לאבחון של הפרעה דו-קוטבית מתוארים ב-Diagnostic and Statistical Manual for Mental Disorders, fourth edition (DSM-IV)

תיאורים של אנשים עם הפרעה דו-קוטבית מעניקים מידע בעל-ערך על כל אחד ממצבי הרוח המקושרים למחלה:

דיכאון: "אני מטיל ספק ביכולתי לעשות משהו כראוי. נראה כי מוחי נעשה איטי והגיע למצב של חוסר יעילות לחלוטין, אני מוטרד מחוסר התקווה לגבי כל דבר. אחרים אומרים 'זה רק זמני, זה יעבור, אתה תתגבר על זה', אבל כמובן שאין להם מושג איך אני מרגיש, למרות שהם בטוחים שיש להם. אם אני לא יכול להרגיש, לזוז, לחשוב או שיהיה לי איכפת ממשהו, אז מה הפואנטה?"

היפומאניה: "בהתחלה כשאני בהיי, זה אדיר. רעיונות מהירים, כמו לעקוב אחרי כוכבים נופלים – כל פעם מופיע אחד זוהר יותר. כל העכבות נעלמות, יש את כל המילים וההבעות הנכונות, אנשים ודברים לא מעניינים פתאום הופכים למעניינים מאוד. החושניות רבה, הרצון לפתות ולהתפתות הוא בלתי-נשלט. המוח שלך מוצף ברגשות בלתי-יאומנו של שלווה, כוח, כל-יכול, אופוריה, אתה יכול לעשות הכל, אבל איפה שהוא זה משתנה".

מאניה: הרעיונות המהירים פתאום נעשים מהירים מידי ורבים מידי. בלבול עצום מחליף את הצלילות. אתה מפסיק לעקוב, הזיכרון דוהה. הומור מדבק מפסיק להצחיק. החברים שלך פתאום מפחדים, הכל פתאום הפוך, אתה עצבני, כועס, מפוחד, לא ניתן לשליטה וכלוא.


התאבדות

יש אנשים עם הפרעה דו-קוטבית שהופכים לאובדניים. כל אחד ששוקל התאבדות זקוק לתשומת-לב מיידית, עדיף ממישהו מקצועי בתחום בריאות-הנפש או רופא. צריך להתייחס ברצינות לכל אחד שמדבר על התאבדות. סיכון להתאבדות הנו גבוה יותר בשלבים הראשוניים של המחלה. לכן, זיהוי ההפרעה הדו-קוטבית בשלב מוקדם ולמידה איך להתמודד איתה – יכולים להפחית את הסיכון למוות בהתאבדות.

סימנים ותסמינים שיכולים ללוות תחושות אובדניות כוללים:
• דיבורים על רצון להתאבד או רצון למות
• תחושת אובדן תקווה, ששום דבר לא ישתנה או יהיה טוב יותר
• תחושת חוסר-אונים, ששום דבר שעושים לא ישנה
• תחושת של להיות נטל על המשפחה או על חברים
• שימוש באלכוהול או סמים
• סידורים שונים, כגון ארגון כספים, או מסירת רכוש כהכנה למוות
• כתיבת מכתב התאבדות
• התנהגות ברת סיכון עד כדי סכנת מוות

אם אתה מרגיש אובדני או אתה מכיר מישהו שמרגיש כך:
• התקשר לרופא, חדר מיון או מוקד חירום על מנת לקבל עזרה
• וודא כי אתה, או האדם האובדני לא ת/ישאר לבד
• וודא כי אין גישה לתרופות, לנשק, או לדברים אחרים שיכולים לשמש לפגיעה עצמית

בעוד שחלק מניסיונות ההתאבדות הם מתוכננים לאורך זמן, חלקם הם אימפולסיביים ללא חשיבה על פרטים עד הסוף. לכן, הנקודה הסופית בסעיפים למעלה יכולה להיות אסטרטגיה ארוכת טווח לאנשים עם הפרעה דו קוטבית. בכל מקרה, חשוב להבין שרגשות ומעשים אובדניים הם תסמינים של מחלה שניתנת לטיפול. עם טיפול נכון ניתן להתגבר על תחושות אובדניות.

מהו המסלול של ההפרעה הדו-קוטבית?

אפיזודות של מאניה ודפרסיה בדרך-כלל חוזרות לאורך החיים. בין אפיזודות, החולים בהפרעה דו- קוטבית משוחררים מתסמינים, אבל לכשליש מהחולים יש שרידים של אלו. אחוז קטן מהחולים חווה תסמינים מתמידים למרות הטיפול.

הצורה הקלאסית של המחלה, שמלווה באפיזודות חוזרות ונשנות של מאניה ודפרסיה נקראת הפרעה דו-קוטבית. יש חולים, שלא יפתחו מאניה חריפה, אבל במקום זאת יחוו אפיזודות מתונות יותר של היפומאניה שמתחלפת בדפרסיה. תצורה זאת נקראת הפרעה דו-קוטבית II. כאשר ארבע אפיזודות או יותר של המחלה מתרחשים בתוך פרק זמן של 12 חודשים, אומרים שלחולה יש הפרעה דו קוטבית במחזוריות מהירה. יש אנשים שחווים אפיזודות רבות בתוך שבוע, או אפילו בתוך יום אחד. מחזוריות מהירה נוטה להתפתח בשלבים המאוחרים יותר של המחלה והיא שכיחה יותר בקרב נשים מאשר גברים.

אנשים עם הפרעה דו-קוטבית יכולים לנהל חיים בריאים ומועילים כאשר המחלה מטופלת כראוי. בלי טיפול, המהלך הטבעי של המחלה נוטה להחמיר. עם הזמן האדם יכול לחוות אפיזודות חריפות יותר ובתדירות גבוהה יותר של מאניה ושל דפרסיה מאשר אלו שהופיעו כאשר המחלה רק התחילה. אבל ברוב המקרים, טיפול נאות יכול להפחית את התדירות וחומרת האפיזודות ויכול לעזור לחולים בהפרעה דו-קוטבית לשמור על איכות חיים טובה.


ילדים ונוער יכולים לחלות בהפרעה דו-קוטבית?

גם ילדים ובני נוער יכולים לפתח הפרעה דו-קוטבית. היא בעלת סיכוי גבוה יותר להופיע אצל ילדים של הורים החולים במחלה.

בניגוד להרבה מבוגרים עם הפרעה דו-קוטבית, שהאפיזודות שלהם נוטות להיות יותר ברורות, ילדים ובני נוער החולים במחלה לעיתים חווים תנודות חדות במצבי-הרוח בין דפרסיה ומאניה מספר פעמים ביום. ילדים עם מאניה סביר שיהיו עצבניים ונוטים להתקפי הרס יותר מאשר לשמחת-יתר והתרוממות-רוח. תסמינים מעורבים שכיחים גם הם בקרב צעירים עם הפרעה דו-קוטבית. מתבגרים מבוגרים יותר שמפתחים את המחלה לרוב יחוו תסמינים ואפיזודות אשר יותר אופייניים למבוגרים.

הפרעה דו-קוטבית בילדים ומתבגרים יכולה להיות קשה לזיהוי יותר מבעיות אחרות שיכולות להופיע בגילאים האלה. לדוגמא: עצבנות ותוקפנות יכולים להצביע על הפרעה דו-קוטבית, אבל יכולים גם להעיד על סינדרום של היפראקטיביות שקשור להפרעה בקשב וריכוז, על הפרעת התנהגות, או על סוגים אחרים של מחלות נפשיות דיכאון או סכיזופרניה. שימוש בסמים גם יכול לבוא לידי ביטוי בתסמינים דומים.

בכל אופן, טיפול נכון לכל מחלה תלוי באבחון מתאים. ילדים או מתבגרים עם תסמינים רגשיים או התנהגותיים צריכים להיות מאובחנים ע"י איש מקצוע בתחום בריאות-הנפש. כל ילד או נער שיש לו תחושות אובדניות, מדבר על התאבדות, או מנסה לבצע התאבדות – צריך להתייחס אליו ברצינות וצריך שיקבל עזרה מיידית מאיש-מקצוע בתחום בריאות-הנפש.


מה גורם להפרעה דו-קוטבית?

מדענים לומדים על הגורמים האפשריים להפרעה דו-קוטבית באמצעות מחקרים רבים ושונים. רוב המדענים מסכימים שאין סיבה יחידה להפרעה דו-קוטבית, אלא מספר גורמים אפשריים המביאים להתפתחות המחלה.

מכיוון שהפרעה דו-קוטבית נוטה להיות תורשתית, חוקרים מחפשים את הגנים (המרכיבים המיקרוסקופיים של ה-DNA בתוך התאים אשר משפיעים על הצורה שבה הגוף והנפש מתפקדים ומתפתחים) שעברו מדור לדור ועלולים להגביר את הסיכוי של האדם לפתח את המחלה. מחקרים על תאומים זהים, שחולקים את אותם הגנים, מראים שגם גנים וגם גורמים אחרים משחקים תפקיד מפתח לגבי הפרעה דו-קוטבית. אם הפרעה דו-קוטבית הייתה נגרמת רק בגלל הגנים, אזי התאום הזהה של חולה במחלה היה בהכרח תמיד מפתח את המחלה, אך מחקרים מראים שזה לא המקרה. עם זאת, אם תאום אחד חולה במחלה, לתאום השני יש סיכויים גבוהים יותר לפתח את המחלה מאשר לאח אחר.

בנוסף, ממצאים מחקרים גנטיים מרמזים שהפרעה דו-קוטבית, כמו כל מחלה נפשית אחרת, לא מתרחשת בגלל גן אחד בלבד. נראה כי כמה גנים ביחד, בנוסף לגורמים אחרים באדם או בסביבתו, הם אלה שגורמים למחלה. קשה מאד לזהות את הגנים האלה, אשר כל אחד תורם חלק קטן לפיתוח המחלה. אבל מדענים מצפים שהכלים המחקריים המתקדמים שעושים בהם היום שימוש יובילו לממצאים הללו ולטיפול חדש וטוב יותר בהפרעה הדו-קוטבית.

מחקרים המשתמשים בהדמיה מוחית עוזרים למדענים ללמוד מה לא בסדר במוח שגורם להפרעה דו-קוטבית ומחלות נפשיות אחרות. טכניקות חדשות מאפשרות לחוקרים לצלם את המוח בפעולה, לנתח את המבנה והפעילות שלו, ללא צורך בניתוח או פעולות חודרניות אחרות. הטכניקות האלה כוללות MRI, PET, ו-fMRI. יש ראיות לכך שקיימים הבדלים מסויימים בין אזורים במוח של חולים במחלה לבין אלה של אנשים בריאים. ככל שההבדלים נעשים ברורים יותר וקלים לזיהוי באמצעות המחקר, מדענים יבינו טוב יותר את הגורמים למחלה ולבסוף אולי יצליחו לנבא איזה סוג של טיפול יהיה אפקטיבי יותר.


איך מטפלים בהפרעה דו-קוטבית?

רוב החולים בהפרעה דו-קוטבית (אפילו אלה עם הצורות החמורות ביותר שלה) יכולים להגיע ליציבות טובה של מצבי-הרוח שלהם והתסמינים הקשורים במחלה בעזרת טיפול נכון. מכיוון שהפרעה דו-קוטבית היא מחלה שחוזרת ונשנית, ממליצים כמעט תמיד על טיפול מניעתי מתמשך. אסטרטגיה זו הכוללת תרופות וטיפול פסיכולוגי היא הפתרון האופטימאלי לניהול המחלה לאורך זמן.

ברוב המקרים, הפרעה דו-קוטבית מרוסנת טוב יותר אם הטיפול מתמשך מאשר אם הוא לסירוגין. אבל גם אם אין הפסקות בטיפול, שינויי מצב-הרוח יכולים עדיין להתרחש ואז יש להודיע מיד לרופא המטפל. הרופא יכול למנוע התפתחות של אפיזודה מלאה דרך התערבות טיפולית מהירה. עבודה יחד עם הרופא ובצמוד לו ותוך יידוע מתמיד של מהות הטיפול והאופציות השונות יכולים לשפר את יעילות הטיפול.

בנוסף, רישום יומי של התסמינים הקשורים למצבי-הרוח, הטיפולים, דפוסי השינה והמאורעות החשובים יכולים לעזור לחולים במחלה ולמשפחותיהם להבין טוב יותר את המחלה. הרישום יכול גם לעזור לרופא לעקוב אחר המחלה ביתר יעילות.


תרופות

תרופות להפרעה דו-קוטבית נרשמות ע"י פסיכיאטרים בעיקר. בעוד שרופאים אחרים שלא מתמחים בפסיכיאטריה רשאים גם הם לתת מרשמים לחלק מהתרופות האלה, מומלץ למי שסובל מהפרעה דו-קוטבית להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הטיפול.

תרופות הידועות כמייצבות מצבי-רוח נרשמות בדרך כלל על מנת לעזור לרסן את המחלה. יש מספר סוגים שונים של תרופות מייצבות. באופן כללי, חולים בהפרעה דו-קוטבית ממשיכים טיפול עם מייצבים לתקופות טיפול ארוכות (שנים). תרופות אחרות נוספות ניתנות כשיש צורך, באופן ספציפי ולתקופות קצרות, על-מנת לטפל באפיזודות של מאניה או של דפרסיה שמתפרצים למרות הטיפול במייצבים.

• ליתיום – המייצב הראשון שאושר ע"י מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) לטיפול במאניה, מאוד יעיל בריסון המאניה ולמניעת אפיזודות של מאניה ושל דפרסיה.
• תרופות למניעת עוויתות, כגון ולפוראט (Valproate; Depakine) או קרבמזפין (Carbamazepine; Tegretol) יעילות גם לייצב את מצב הרוח ולמנוע או להפחית אפיזודות חוזרות. ולפוראט אושרה ע"י ה-FDA ב-1995 לטיפול במאניה.
• תרופות חדשות למניעת עוויתות, כולל למותריג'ין (Lamotrigine; Lamictal), גבפנטין (Gabapentin; Neurontin), וטופיראמאט (Topiramate; Topamax), נמצאות בבדיקה מחקרית על-מנת לקבוע איך הן פועלות בייצוב תהליכים של מצבי-רוח.
• תרופות למניעת עוויתות ניתן במקרים מסויימים לשלב עם ליתיום או עם תרופה למניעת עוויתות אחרת לשיפור היעילות, כאשר תרופה מאחד הסוגים אינה יעילה מספיק.
• יש ממצאים שולפוראט עשויה להביא לשינויים הורמונאליים מנוגדים בקרב נערות ולשחלות המכילות ציסטות רבות בקרב נשים שהתחילו ליטול את התרופה לפני גיל 20. לכן, מטופלות צעירות שנוטלות ולפוראט חייבות להיות במעקב רופא צמוד.
• נשים החולות בהפרעה דו-קוטבית, שרוצות להרות או שהנן הרות, מתמודדות עם אתגרים מיוחדים בעקבות הנזקים האפשריים בהימצאות תרופות מייצבות בעובר ובילוד היונק. לכן, יש לדון עם רופא מומחה בתחום לגבי היתרונות והסיכונים בכל הטיפולים הקיימים. טיפולים חדשים עם סיכונים פחותים בהריון ובתקופת הנקה נמצאים כרגע בשלבי במחקר.


טיפול בהפרעה דו-קוטבית

מחקרים הראו שאנשים עם הפרעה דו-קוטבית נמצאים בסיכון לשינוי למאניה או היפומאניה, או לפיתוח מחזורים מהירים תוך כדי טיפול עם תרופות נגד דיכאון. לכן, בדרך-כלל יש צורך בתרופות מייצבות מצבי-רוח, לעיתים לבד או בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון, על-מנת להגן על חולים בהפרעה דו-קוטבית משינוי שכזה. ליתיום ו-ולפוראט הן התרופות המייצבות השכיחות ביותר היום. עם זאת, מחקרים ממשיכים לבדוק את הפוטנציאל של האפקט המייצב בתרופות חדשות.

• תרופות אנטי-פסיכוטיות אטיפיות (מהדור החדש), כמו קלוזאפין (Clozapine; Clozaril), אולנזאפין (Olanzapine; Zyprexa), ריספרידון (Risperidone; Risperdal), קווטיאפין (Quetiapine Seroquel) וזיפראסידון (Ziprasidone; Geodon) נבדקות כאפשרויות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית. ממצאים מלמדים שקלוזאפין יכולה להיות תרופה יעילה כמייצבת לאנשים שלא מגיבים לליתיום או לתרופות מונעות עוויתות. מחקר אחר תומך ביעילות של אולזאנפין לטיפול במאניה חמורה, אולזאנפין יכולה גם להקל על דפרסיה פסיכוטית.
• אם הבעיה מתבטאת בנדודי-שינה, ניתן להוסיף תרופות מסוג בנזודיאזפין, כמו קלונזפאם (Clonazepam; Klonopin) או לורזפאם (Lorazepam; Ativan) היכולות להיות יעילות בהסדרת השינה. עם זאת, מכיוון שתרופות אלה עלולות להיות ממכרות, הן ניתנות לתקופות קצרות בלבד. לעיתים נעשה שימוש בסוגים שונים של תרופות מרגיעות כמו זולפידם (Zolpidem; Ambien) במקומם.
• לעיתים יכול להתעורר צורך בשינויים בתוכנית הטיפול במהלך המחלה כדי שניהולה יהיה בצורה טובה יותר. פסיכיאטר צריך לעקוב ולהדריך את החולה בשינויים האלה לגבי סוג או מינון התרופות.
• יש צורך לשתף את הפסיכיאטר בכל תרופה שנוטלים או כל תוסף אחר. זה עניין חשוב מאוד כי יכולות להיות השפעות שליליות לשילוב בין תרופות מסוימות.
• על מנת להפחית את הסיכון להידרדרות או להתפתחות אפיזודה נוספת, חשוב מאוד להיצמד לטיפול. יש לדבר עם הרופא בכל מקרה של חשש מהטיפול או דאגה לגביו.


פעולת בלוטת התריס

חולים עם הפרעה דו-קוטבית המטופלים בליתיום קרבונט עלולים לסבול לעיתים מתפקוד לקוי של בלוטת התריס. מכיוון שיותר מדי או פחות מדי הורמון של הבלוטה יכול להוביל לשינויים במצבי-רוח ואנרגיה, חשוב מאוד שרמות ההורמונים של בלוטת התריס יהיו מנוטרים ע"י רופא.

אנשים עם מחזורים מהירים נוטים לבעיות חוזרות ונשנות של בלוטת התריס וצריכים לקחת גלולות לאיזון בלוטת התריס בנוסף לתרופות נגד הפרעה דו-קוטבית. כמו כן, טיפול בליתיום יכול לגרום לרמות נמוכות של הורמון הבלוטה בקרב אנשים מסוימים, מה שמביא את הצורך בתוספים.


תופעות לוואי לתרופות

תמיד יש להיוועץ עם הפסיכיאטר או רוקח לגבי תופעות לוואי אפשריות לפני שמתחילים בלקיחת תרופה חדשה להפרעה דו-קוטבית. תלוי בתרופה, תופעות לוואי יכולות לכלול השמנה, בחילות, מעידות, איבוד שיער, קשיי-עיכול, או יובש בריריות. יש לוודא שהרופא מודע לכל תופעות הלוואי המופיעות במהלך הטיפול. הרופא יכול לשנות את המינון או להציע תרופה אחרת על מנת להקל עליהן. אין להפסיק או לשנות את התרופות בלי להתייעץ עם הרופא.


טיפולים פסיכולוגיים

כתוספת על הטיפול התרופתי, טיפולים פסיכולוגיים, כולל סוגים שונים של פסיכותרפיה, יעילים מאוד בהענקת תמיכה, השכלה והדרכה לחולים בהפרעה דו-קוטבית ולמשפחותיהם. מחקרים מראים שהתערבות פסיכולוגית יכולה להביא ליציבות רבה יותר במצבי-הרוח, הפחתה באשפוזים, ותפקוד טוב יותר בתחומים אחרים. פסיכולוג מורשה, עובד סוציאלי, או יועץ בדרך כלל מספקים את הטיפולים האלה ולעיתים עובדים ביחד עם הפסיכיאטר על מנת לעקוב אחר ההתקדמות של החולה. הכמות, התדירות וסוג ההתערבות צריכים להתבסס על הטיפול שכל אחד צריך.

התערבות פסיכולוגית שמשתמשים בה בדרך-כלל לטיפול בהפרעה דו-קוטבית היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הדרכה פסיכולוגית, טיפול משפחתי, וכן טיפול בטכניקה חדשה: טיפול בין-אישי וחברתי. חוקרים מ-NIMH לומדים כיצד התערבויות אלה עומדות האחת ביחס לשנייה כאשר הן מתווספות לטיפול התרופתי בהפרעה דו-קוטבית.

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עוזר לאנשים עם הפרעה דו-קוטבית ללמוד לשנות דפוסי-חשיבה או התנהגות שליליים או לא מתאימים אשר קשורים למחלה.
• מטרת הדרכה פסיכולוגית הינה ללמד אנשים עם הפרעה דו-קוטבית על המחלה והטיפול בה, ואיך לזהות את הסימנים להידרדרות כך שיש הזדמנות להתערבות מוקדמת, לפני שאפיזודה מלאה מתרחשת. הדרכה פסיכולוגית עשויה לסייע גם למשפחת החולה.
• טיפול משפחתי משתמשת בשיטות שונות על-מנת להפחית את רמת הלחץ בתוך המשפחה אשר יכולות להחריף את התסמינים של החולה.
• טיפול בין-אישי וחברתי עוזר לאנשים עם הפרעה דו-קוטבית לשפר יחסים בין-אישיים ולהסדיר את המטלות היומיות שלהם. מטלות יומיות רגילות ולוח-זמנים שונה יכולים להגן מפני אפיזודות של מאניה.
• ביחס לתרופות, חשוב מאוד לתאם תוכנית הטיפול התרופתי עם התערבות פסיכולוגית על- מנת להשיג את התמורה המרבית.


טיפולים אחרים

• במקרים בהם תרופות, טיפול פסיכולוגי והשילוב ביניהם לא מצליח, או שהנו מאד איטי בהקלת תסמינים חמורים כגון פסיכוזה או נטייה אובדנית, ניתן לשקול טיפול ב"מכות חשמל" (ECT). ניתן לשקול טיפול כזה גם באפיזודות חמורות כאשר תנאים רפואיים שונים, כולל הריון, הופכים את השימוש בתרופות למסוכן. שיטה זו הנה יעילה מאוד בטיפול באפיזודות חמורות של דפרסיה, מאניה, או אפיזודות משולבות. הסיכון לאיבוד זיכרון לטווח ארוך, אשר דאגו לגביו בעבר, פחת באופן משמעותי עם פיתוח טכניקות חדשות טיפול ב"מכות חשמל". עם זאת, היתרונות האפשריים בצד הסיכונים בשימוש בשיטה זו ובהתערבויות אלטרנטיביות צריכים להבחן ביחד עם החולים השוקלים את הטיפול, ובמקרה הצורך גם עם המשפחה וחברים.
• תוספי מזון טבעיים כגון סוגי תה שונים לא נלמדו לעומקם וידוע מעט מאוד על ההשפעות שלהן על הפרעה דו-קוטבית. מכיוון שה-FDA אינו מסדיר את הייצור של תוספים אלו, סוגי תוספים שונים מכילים מינונים שונים של המרכיבים שלהם. לפני שמנסים תוספים צמחיים או טבעיים שונים חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל. יש ממצאים המראים שסוגי תה עלולים לשבש את היעילות של תרופות אחרות.. בנוסף, כמו מרשם לתרופות נוגדות-דיכאון, סוגי תה יכולים לגרום לשינוי למאניה בקרב חולים מסוימים עם הפרעה דו-קוטבית, במיוחד אם לא ניטלת שום תרופה מייצבת.
• חומצת שומן אומגה 3 הנמצאת בשמן דגים נחקרת על-מנת לקבוע את ההשפעה שלה, לבדה או כאשר מוסיפים אותה לתרופות רגילות, לטיפול ארוך-טווח בהפרעה דו-קוטבית.


מחלה ארוכת טווח שניתנת לטיפול ביעילות


למרות שאפיזודות של מאניה ודפרסיה הולכות ובאות באופן טבעי, חשוב מאוד להבין שהפרעה דו-קוטבית היא מחלה ארוכת-טווח שאין לה היום מרפא. להישאר בטיפול, אפילו בתקופות טובות, יכול לעזור בריסון המחלה ובהפחתת הסיכון להחמרת האפיזודות.


האם מחלות אחרות גם מתרחשות יחד עם ההפרעה הדו-קוטבית?

שימוש באלכוהול ובסמים שכיחים בקרב חולים בהפרעה דו-קוטבית. ממצאי מחקרים מראים שהרבה גרמים יכולים לתרום לשימוש בהם, כולל תסמינים של שימוש-עצמי בתרופות, תסמינים של מצבי-רוח שבאו עם השימוש בסמים או נשארו בעקבותיו, וגורמי-סיכון שעלולים להשפיע גם על הפרעה דו-קוטבית וגם על הפרעות בעקבות שימוש באלכוהול או סמים. טיפול לתופעות המשולבות, כאשר ישנן, הוא גורם חשוב בטיפול הכללי.

הפרעות חרדה, כמו לחץ פוסט-טראומטי והפרעות אובססיביות-קומפולסיבית, שכיחות בקרב חולים בהפרעה דו-קוטבית. הפרעות חרדה משולבות יכולות להיות מטופלות בטיפול בהפרעה דו-קוטבית, או שאולי יצטרכו טיפול נפרד.


איך יכולים אנשים ומשפחות לקבל עזרה לגבי הפרעה דו-קוטבית?

כל אחד עם הפרעה דו-קוטבית צריך להיות מטופל ע"י פסיכיאטר מומחה באבחון וטיפול של המחלה. מטפלים אחרים בבריאות-הנפש כגון פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ואחים ואחיות פסיכיאטריים יכולים לעזור במציאת גישות טיפול נוספות.

ניתן למצוא עזרה מסוגים שונים ב:
• תחנות בריאות-הנפש של משרד הבריאות
• מחלקות לבריאות-הנפש בבתי-חולים
• קופות-חולים
• פסיכיאטרים ומרפאות פסיכיאטריות פרטיות
• רופאי משפחה, רופאים פנימיים, רופאי ילדים
• אוניברסיטה או בית-ספר לרפואה

חולים בהפרעה דו-קוטבית עשויים להזדקק לעזרה כדי לקבל עזרה

• לעיתים קרובות חולים במחלה לא מבינים עד כמה מוגבלים שהם, או הם מאשימים גורמים אחרים בבעיותיהם מאשר את מחלתם.
• אדם חולה בהפרעה דו-קוטבית עשוי להזדקק לעידוד מהמשפחה וחברים על-מנת לחפש טיפול. רופאי משפחה יכולים לשחק תפקיד מפתח בהפניה לטיפול מקצועי.
• לעיתים, קרוב משפחה או חבר יצטרך לקחת את החולה לאבחון ולטיפול.
• יכול להיות שיהיה צורך לאשפז לצורך טיפול חולה אשר נמצא במהלכה של אפיזודה חמורה. יכולים להיות מקרים בהם החולה יאושפז בניגוד לרצונו.
• יש צורך בעידוד ובתמיכה מתמשכים אחרי שהחולה מתחיל בטיפול, מכיוון שתהליך מציאת הטיפול היעיל ביותר עלול לקחת זמן.
• במקרים אחדים, כאשר ההפרעה נמצאת בשליטה, אנשים עם הפרעה דו-קוטבית יסכימו לקבל שיטת טיפול מתאימה למקרה של הידרדרות למאניה או לדפרסיה.
• כמו כל מחלה חמורה אחרת, הפרעה דו-קוטבית מאוד מקשה על בני-זוג, משפחה, חברים ומעסיקים.
• קרובי משפחה של חולה בהפרעה דו-קוטבית לעיתים צריכים להתמודד עם בעיות התנהגות חמורות, כגון בולמוס קניות בזמן מאניה או התרחקות מאחרים בזמן דיכאון, והתוצאות לטווח ארוך של התנהגויות אלו.
• אנשים רבים עם הפרעה דו-קוטבית יוצאים נשכרים מהצטרפות לקבוצות תמיכה. משפחות וחברים יכולים גם להיעזר מקבוצות תמיכה המוצעים ע"י גופים שונים.

 


מה לגבי מחקרים קליניים על הפרעה דו-קוטבית?

יש חולים בהפרעה דו-קוטבית אשר מקבלים טיפול תרופתי ו/או טיפול פסיכולוגי ע"י כך שהם מתנדבים להשתתף במחקרים קליניים. מחקרים קליניים קשורים למסגרת המחקר המדעי הכללי של המחלה והטיפול במחלה. מחקרים קליניים בבריאות-הנפש יכולים להניב מידע לגבי יעילותה של תרופה, שילוב של טיפולים, יעילות של התערבות התנהגותית או סוג של פסיכותרפיה, מהימנות של תהליך אבחוני, או ההצלחה של גישת מניעה. מחקרים מדעיים גם מנחים מדענים בתהליך הלמידה של איך המחלה מתפתחת, פוחתת ומשפיעה על הגוף והנפש. מיליוני אנשים שאובחנו כבעלי הפרעה דו-קוטבית מנהלים אורח חיים בריא ופרודוקטיבי בגלל מידע שנתגלה באמצעות מחקרים קליניים. המחקרים האלה לא תמיד מתאימים לכולם. חשוב מאוד לכל אחד לחשוב על כל הסיכונים האפשריים כמו גם היתרונות בכל מחקר קליני לפני שמחליטים להשתתף בו.

בשנים האחרונות, נכנסו לשימוש דור חדש של מחקרים קליניים "בסביבה האמיתית". הם נקראים "בסביבה האמיתית" מכמה סיבות. שלא כמו מחקרים רגילים, הם עוסקים בכמה וכמה אופציות טיפוליות ושילובים של טיפולים שונים. בנוסף, הם שואפים לכלול מספר גדול מאוד של חולים במחלות-נפש החיים בישובים שונים ברחבי הארץ אשר מקבלים טיפול בנסיבות שונות. הכוונה היא לעודד אנשים עם יותר ממחלת-נפש אחת, או כאלו שיש להם גם מחלות גופניות, לשקול להצטרף למחקרים חדשים האלה. המטרה העיקרית של המחקרים "בסביבה האמיתית" היא לשפר את שיטות הטיפול ואת התוצאות לכל סוגי החולים בהפרעות האלה. בנוסף למדידה משופרת של תסמיני המחלה, המחקר גם מעריך איך הטיפול משפיע על סוגיות שונות "בסביבה האמיתית", כגון איכות חיים, יכולת לעבוד ותפקוד חברתי. הוא גם יעריך את הכדאיות הכלכלית של הטיפולים השונים וכן גורמים שמשפיעים על איך אנשים בריאים נשארים בתוכנית הטיפול שלהם.

מאמר זה תורגם מפרסום רשמי של מחלקת בריאות הנפש במשרד הבריאות האמריקאי והותאם לעברית ולהוויה הישראלית. ניתן למצוא רשימה ביבליוגרפית מלאה באתר האמריקאי.

שעות הפעילות של הצ'אט האישי הן בין השעות תשע בערב לחצות.

מחוץ לשעות התורנות, נא לא לשלוח הודעה דרך כפתור הצ'אט. אם ברצונכם להשאיר לנו הודעה אנא עשו זאת רק דרך כאן.

 

מה הוא הצ'ט האישי של סהר?

התנצלות גורפת

אזהרה למתחזים