שאלות נפוצות על התאבדות

מדוע אנשים מתאבדים?

ברוב המקרים, אנשים שמתאבדים נמצאים במצב של דיכאון עמוק או סובלים ממחלות המתבטאות בדיכאון, אשר מופיעות כאשר המאזן הכימי במוחו של אדם מתערער או מופרע בדרך כלשהי. אנשים בריאים אינם מתאבדים; חשיבה של אדם מדוכא שונה מחשיבה של אדם שמרגיש טוב. המחלה שלהם מונעת מהם לראות קדימה. הם מסוגלים לחשוב רק על עכשיו ומאבדים את היכולת לדמיין את העתיד. לעתים קרובות הם אינם מבינים שהם סובלים ממחלה שניתן לטפל בה ומרגישים שלא ניתן לעזור להם. עצם הרעיון לבקש עזרה אפילו לא עולה בדעתם. הם לא חושבים על אנשים סביבם - משפחה או חברים, בשל המחלה. הם מוצפים על ידי כאב נפשי ובמקרים רבים פיסי, שהפך לבלתי נסבל. הם לא רואים מוצא. הם חשים חסרי תקווה וחסרי אונים. הם לא רוצים למות אך הם סבורים שזו הדרך היחידה להפסיק את הכאב שלהם, זו אינה בחירה רציונלית. להיות בדיכאון אינו דבר שבבחירה - איש אינו מחפש זאת, ממש כמו שאנשים לא מבקשים לחלות בסרטן או סוכרת. אך אנו יודעים שדיכאון הוא מחלה שאפשר לטפל בה. שאנשים יכולים להרגיש טוב כקודם!

 

 

יש לזכור - דיכאון יחד עם שימוש באלכוהול או סמים יכול להיות קטלני. אנשים ינסו לעתים קרובות להקל על הסימפטומים של מחלתם באמצעות שתייה או סמים, אך אלו מחמירים את המחלה. כמו כן הם מהווים גורם סיכון נוסף שכן אלכוהול וסמים מפחיתים את כושר השיפוט ומגבירים את האימפולסיביות.


האם אנשים שמנסים להתאבד מנסים להוכיח משהו?

כגון: להראות לאנשים כמה הם מרגישים רע ולהשיג תמיכה? הם לא עושים את זה בהכרח כדי להוכיח משהו, אבל זו בהחלט קריאה לעזרה שאין להתעלם ממנה. זוהי אזהרה לאנשים בסביבתם שמשהו מאוד לא כשורה. לא פעם אנשים מתקשים להעביר במלים את החומרה של הרגשתם, אין עבורם דרך לתאר זאת. לכן, ניסיון התאבדות הוא משהו שיש תמיד להתייחס אליו ברצינות. למעשה, אנשים שניסו להתאבד בעבר, נמצאים בסיכון לנסות זאת שוב וגם להצליח בזה, אם לא יקבלו עזרה בנוגע לדיכאון שלהם.

 

 


האם אדם מדוכא יכול להסתיר את הדיכאון שלו ולהעמיד פנים שהוא מאושר? אנו יודעים שאנשים רבים הסובלים מדיכאון יכולים להסתיר את רגשותיהם, ולהראות שמחים. אבל האם אדם השוקל התאבדות יכול להעמיד פני מאושר? כן, הוא יכול. עם זאת, רוב הזמן אדם אובדני ייתן רמזים עד כמה הוא מרגיש נואש. אלו יהיו אולי רמזים דקים, ולכן כל כך חשוב לדעת ממה להיזהר.

 

 


אדם יכול "לרמוז" שהוא או היא חושבים על התאבדות. למשל, הוא יכול לומר משהו כמו "עדיף לכולם בלעדי" או "זה לא משנה, אני לא אשאר כאן עוד זמן רב ממילא". אנחנו אמורים לפרש משפטים כאלה כאותות אזהרה ולא לפטור אותם כלאחר-יד, כסתם "קשקוש". מעריכים ש-80% מהאנשים שהתאבדו, הזכירו את כוונתם זו לחבר או לקרוב משפחה לפני שמתו. סימני סכנה אחרים הם עיסוק יתר במוות, אבדן עניין בדברים שבדרך כלל חשובים לאותו אדם, חלוקה של חפצים, ריבוי "תאונות" בתקופה האחרונה, עיסוק בהתנהגויות מסוכנות, כמו נסיעה במהירות מופרזת או חסרת זהירות, וכן חוסר אכפתיות באופן כללי. יש אנשים שאפילו מתבדחים על התאבדות, אך יש תמיד להתייחס לנושא ברצינות.

 

 


האם יש לאדם יותר סיכוי להתאבד אם מישהו במשפחה שלו או חבר קרוב שלו התאבד? אנו יודעים שהתאבדות היא עניין שעובר בתוך המשפחה, אך מאמינים שזה קשור גם לעובדה שלדיכאון ולמחלות בעלות בסיס דכאוני יש מרכיב גנטי. כך, אם לא מטפלים בהן, הן עלולות להוביל להתאבדות. אבל, לדבר על התאבדות או להיות מודע לעובדה שהתרחשה התאבדות במשפחה שלך או שחבר קרוב התאבד, לא מעמידים אותך בסכנה לבצע זאת, אם אתה בריא. האנשים היחידים בסיכון הם אלו הפגיעים מלכתחילה - בשל מחלת הדיכאון או הדומות לה. הסיכון גובר אם המחלה אינה מטופלת.

 



מדוע אנשים לא מדברים על דיכאון והתאבדות?

הסיבה העיקרית שבגללה אנשים לא מדברים על זה היא הסטיגמה. אנשים הסובלים מדיכאון חוששים שיחשבו אותם למשוגעים, מה שלא נכון. אולם האמת היא שהחברה עדיין לא קיבלה את הדיכאון כפי שהיא קיבלה מחלות אחרות. אלכוהוליזם הוא דוגמא טובה - איש לא רצה לדבר על כך בפתיחות, ועתה יש שינוי באופן בו החברה רואה בעיה זו. זו מחלה שאנשים מרגישים די בנוח לדבר עליה אם היא מצויה במשפחה שלהם. הם מדברים על ההשפעה שהייתה לה על חייהם ועל תכניות טיפול שונות. לכולם יש מושג לגבי סכנות האלכוהוליזם ועל דרכי מניעה. להתאבדות, לעומת זאת, יש היסטוריה ארוכה של היותו טאבו, משהו שעדיף פשוט לשכוח, לטאטא מתחת השטיח. ולכן אנשים ממשיכים למות. התאבדות אינה מובנת על ידי מרבית האנשים ולכן המיתוסים הם אלו ששולטים. הטאבו מונע מאנשים להשיג עזרה ומונע מהחברה ללמוד עוד על דיכאון והתאבדות. אילו אנשים קיבלו הסברה בנוגע לנושאים אלו, אפשר היה להציל חיים רבים.

 




האם "לדבר על זה" יירפא דיכאון?

המחקרים שנעשו על יעילות ה"טיפול בדיבור" יחסית לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון הראו שבמקרים של דיכאון קל, שיחה עם מטפל יכולה להקל על כמה מהסימפטומים. אבל הוכח שבמקרים של דיכאון חמור, לדבר על דברים לא יירפא את המחלה. זה כמו לשכנע אדם לא לקבל התקף לב, זה פשוט לא עובד. במרבית המקרים, האדם זקוק לתרופות. מחקרים הראו ששילוב של פסיכותרפיה (טיפול בדיבור) ותרופות נוגדות דיכאון הוא השיטה היעילה ביותר עבור מרבית האנשים הסובלים מדיכאון.

 

 


למה יש אנשים המנסים להתאבד דווקא כשנראה שהם מרגישים הרבה יותר טוב? לפעמים לאנשים הסובלים מדיכאון קשה וחושבים על דיכאון אין מספיק כוח לבצע את זה. אך כאשר מושגת הקלה במחלה, הם ירגישו חלק מהכוחות ששבו אליהם, ויחד עם זאת ימשיכו לחוות חוסר תקווה. ישנה תיאוריה אחרת שעל פיה אנשים נכנעים לרגשות הקשים (המחלה), כיוון שאינם יכולים עוד להילחם. אז גם החרדה שלהם פוחתת במידת מה, דבר שגורם להם להראות רגועים יותר. אפילו אם הם מתים בהתאבדות, זה לא אומר שהם בוחרים את זה. אילו היו יכולים לחזור ולחיות את החיים שהם חיו קודם, הם היו בוחרים לחיות.

 



במידה ואדם כבר "החליט", עדיין ניתן לעצור אותו?

כן! אנשים ששוקלים להתאבד נעים הלוך וחזור בין מחשבות על חיים ועל מוות. הם לא רוצים למות, הם רק רוצים שהכאב ייפסק. ברגע שהם יודעים שאפשר לעזור להם, שיש טיפול יעיל למחלה שלהם, זה נותן להם תקווה. אסור "לוותר" על מישהו רק בגלל שנדמה לנו שהוא כבר "החליט".

 

 

 

 

מקור: SAVE.org

שעות הפעילות של הצ'אט האישי הן בין השעות תשע בערב לחצות.

מחוץ לשעות התורנות, נא לא לשלוח הודעה דרך כפתור הצ'אט. אם ברצונכם להשאיר לנו הודעה אנא עשו זאת רק דרך כאן.

 

מה הוא הצ'ט האישי של סהר?

התנצלות גורפת

אזהרה למתחזים